לדף הבית


סקירת תערוכות קצרה - 11.8.2006


מאת: ב. רס
תאריך פרסום:
11/08/2006

גאות ושפל, לא בגובה העיניים, דורון בן שמעון, ניר אלון, שיח משוררים 6, התמכרות.

גאות ושפל באגריפס 12
תערוכה קבוצתית בה כל אחד מחברי הקבוצה הזמין אמן אורח אשר יציג לידו. ראשית לנושא – גאות ושפל היא כותרת על המאפשרת להכניס תחת קורתה כמעט כל מה שרוצים, ואכן זהו הרושם בתערוכה, מגוון רחב ביותר של עבודות, גישות וטכניקות. נראה לי שכל אחד יכול למצוא בתערוכה כזו מספר עבודות שידברו אליו, כך הרגשתי אני. אולם התחושה החזקה ביותר שמעבירה התערוכה היא תחושת הביחד ולחוד המאפיינת את קבוצת אגריפס 12. הקבוצה הטרוגנית מאוד בכל מובן אפשרי, וכשרואים אותם ביחד אי אפשר שלא להרגיש את הבגרות הקבוצתית המאפשרת לכל אחד להיות מה שהוא, מבלי שרגשות תחרותיים וביקורת הדדית הופכים לאבן נגף בפני החברים. אילו היה זה הישגה היחיד של הקבוצה (ואין זה כך) דיינו.
בתיאטרון ירושלים, אשר על אף תנאי התצוגה הלא אופטימלים שלו (תאורה לא מתאימה, קירות שלא מותאמים לתצוגה), הפך בשנים האחרונות לזירת תצוגה מסיבית ומשמעותית ביותר, ראיתי שלש תערוכות.
"לא בגובה העיניים" – תערוכת צילום, שהיא סיכום פרויקט משותף למכללת הדסה ולבית תמר (מוסד המשכן נערים פגועי שיתוק מוחין). התערוכה מלמדת כיצד מגייסים כוחות נפש, חוצים את מגבלות הגורל, ומגיעים לביטוי אישי, ייחודי ומיוחד. חלק ניכר מן העבודות מציגות יכולת התבוננות אשר אנשים אשר גורלם זיכם בכל הקישורים הנורמטיבים, לא מסוגלים להגיע אליה. זו תערוכה מרגשת מפני עצמה, ומרגשת יותר כאשר מבינים מי הם המציגים בה.
ניר אלון מציג תערוכת צילום – "אף על פי כן", אשר צילם בהוסטל לנערות במצוקה. כאן היה אלון מעין עד ומתעד רגעים אנושיים מחיי הנערות, שנדחקו אל ההוסטל המשמש להן מקום הצלה ומפלט, לאחר שהבית שלהן כשל בכך. לכולן היסטוריה אישית קשה ביותר, והן חששו מן האמן אשר הגיע לשם, כגבר. סיפורה של התערוכה הוא גם סיפור רקימת יחסי האמון בין הצלם לבין מצולמותיו, ואפשר לחוש בו מבעד לצילומים. התערוכה בשחור לבן בלבד, דבר המדגיש ביתר חדות את ה"עיקר" האנושי שמנסה אלון להעביר.
והתערוכה השלישית גם היא תערוכת צילום של דורון בן שמעון – "בתנועה מתמדת". בן שמעון, על פי עדותו הוא צלם חובב (ללא השכלה אמנותית גבוה), המשתמש במצלמה דיגיטלית, ובעיבוד תמונה ממוחשב (פוטושופ כמובן). התוצרים הסופיים הן הדפסות על בד, דבר המעניק לתמונה עומק טקסטוראלי. אין זו תערוכה ראשונה של צילום מעובד המוצגת בתיאטרון. דומני שלאוצרת: נוגה ארד איילון חיבה מסוימת לסוג זה של אמנות. חלק מן העבודות הרשימו יותר וחלק פחות, בעיני כמה מהן מצוינות. ההרגשה שלי היא כי השילוב בין צילום לעיבוד תמונה, פותח כר פעולה אמנותי, עבור אנשים המתחילים כחובבים, ובעזרת השילוב הזה מגיעים לגיבוש שפה אמנותית בשלה ומרשימה. כך התרשמתי מעבודותיו של בן שמעון.
סיכום הטיול הפעם, באוויר הממוזג עמוקות של דיזנגוף סנטר. שם בקומה אחת ליד מכון כושר, התמקמה לה גלריה אנרכיסטית בתפיסתה, המאגדת שלשה קירות, וכל קיר הוא גלריה. הפעם שתי תערוכות. ב"אייזנברג עיתון רחוב" – "שיח משוררים 6". עוד תערוכה בפרוייקט המשלב שירה ואמנות. הפעם האמן המלווה מספר משוררים הוא דן בירנבוים, המצייר על מחצלות קש קטנות, ציורי דיו שחור. כל צורת ההצגה במקום הזה, מכניסה את הצופה לטריפ של התייחסות אחרת לתצוגת אמנות. שם קל לקבל את אי הפורמליות, ולעיתים את תחושת הזריקות של הגשת העבודות והעבודות עצמן, לי אין ספק – לשוחרי גישות חדשות בהצגת אמנות, וחשיבה על הקשרים אחרים בין חברה לאמנות, זה מקום מעניין.
ואם באי פורמליות וזריקות עסקינן, הרי מול אייזנברג, בקיר ממול שני ארונות זכוכית גדולים והם "גלריה גרוס". שם בתוך הארונות מציגה קבוצת "ללא כחל וסרק" את תערוכתה "התמכרות". אני סבור שרק ביקור במקום, יכול להמחיש את התחושה ששני ארונות תצוגה אלה מעבירים, על שלל עבודות הנייר, הצילום והמיצב ששם. לא תמיד אפשר לדעת מה של מי (מכיוון שזו תערוכה קבוצתית – בציון שמות פרטיים בלבד של המציגים), וצורת ההגשה והביצוע אומרת בקול גדול: אצלנו הרעיון חשוב, אופן הביצוע הרבה פחות. במקום זה ובנסיבות התצוגה המיוחדות הללו, הרושם שלי הוא שהדבר מתאים ביותר. במקום שמרני יותר אינני בטוח כי העבודות הללו היו מרגישות בנוח.
 



תגובות
הוספת תגובה


למאמרים נוספים השתמש בחיפוש כללי בראש העמוד