לדף הבית


בוא נקרא לזה שגרה - קבוצתית

עבודות העוסקות בצד החזותי של הכיבוש
"בואו ונקרא לזה שגרה" היא תערוכה שנוצרה במסגרת הקורס לאוצרות בביה"ס מינשר לאמנות. זהו קורס חוצה-מגמות וחוצה-שנים - משתתפים בו תלמידים ותלמידות (הרוב הקובע) לצילום, מדיה חדשה, מדיה דיגיטאלית וכתיבה, מכל השנים. מנחות הקורס הן דר' אריאלה אזולאי ונורמה מוסי, והן אלו שבחרו את נושא התערוכה . כותרת הקורס המלאה היא "אוצרות בהקשר אזרח" ובמרכז הסימסטר הראשון עמד הטקסט שכתבה אריאלה אזולאי, "מושבת העונשין'י, שעוסק "...בשרטוט קווי המיתאר של מושבת העונשין בשטחים הכבושים וזאת בעיקר מתוך קריאה בתצלומים שישנם אך גם באלה שאינם". התצלומים שישנם הם אלו שהוצגו בדוחות "בצלם" "ושוברים שתיקה". אפשר לומר שאת "אלה שאינם" ניסינו אנחנו למצוא. בבחירות האוצרותיות שמוצגות בתערוכה מהדהדים טקסטים נוספים שליוו את הקורס. "לפקח ולהענישי" של פוקו דן במשטרי משמעת ןמוצא ביטוי גם בטקסט של אזולאי. את רישומו ניתן לראות דרך הפאנאופטיקון שפילס את דרכו אל חלק מהתמונות המוצגות. עצם השימוש בתצלומי עיתונות כחומרי גלם נידון דרך טקסטים של סוזן זונטאג, שאמנם טענה בשנות השבעים שעומס תצלומי זוועה עלול להחליש את השפעתם אבל חזרה בה מאוחר יותר וניתקה את הקישור בין הזוועה המתועדת לזו שמתרחשת, ובכך "אישרה" לנו להמשיך ולשוטט באתרי עיתונות רבים, להביט בדימויים של מלחמה וכיבוש מוכרים יותר ופחות, ולדבר איתם ועליהם. הדרך לגיבוש התערוכה לא היתה פשוטה. תצלומים הודבקו והזזו והוקטנו וגדלו, אבל לאט החל להסתמן כוון אחיד (אולי אחיד מדי) שאמר - שגרה. ככה חיים כאן (בעצם - שם) ועכשיו. מרבית העבודות שהוצגו בכיתה הראו את ה"ליד" של מה שחרוט בתודעה הקולקטיבית, של מה שכולנו "רגילים" לראות מהמתרחש בשטחים הכבושים - את הנעשה ליד החיילים ליד המחסומים. לא מראות קשים מדי, לא עימותים אלימים, עם או דווקא בלי להראות ילדים כן אנשים אמיתיים שעוברים במחסומים ולומדים ועובדים ואפילו כותבים ומפרסמים בלוגים. מציאות חיים שאולי לא רצינו לחשוב עליה ככזאת, אבל היא הדבר היחיד שאנחנו באמת מסוגלים לתפוס. שגרה כולם מכירים. אלה שוחט ב,זכרונות אסורים" מדברת בזכות המושג "רב תרבויות", ואנחנו קבוצה חד-תרבותית למדי, מצאנו אח עצמנו בוחנים את הייצוגים באתרים שונים (כמייצגי אינטרסים וזוויות ראיה שונות של צלמים אבל גם של עורכי אתריס מגזינים וספרים), ובעיקר בוחנים את זווית הראיה שלנו עצמנו כאנשים ונשים ממגזר מאוד מסוים מודע יותר (או פחות), פעיל יותר (ופחות), אבל כאלו שבכל זאת גרים וחיים ולומדים כאן. אישוש לגישת ה"ליד" התקבל דוקא מחאזם באדר, צלם פלשתיני תושב חברון שהציג בפנינו עבודות שלו, מלוות בסיפורי רקע מרתקים (או מזעזעים) שחסרו לנו בצפייה בתצלומי העיתונות האינטרנטיים, האנונימיים שאולי הגיעו אלינו עם שם של צלמן אבל ללא פנים או קול. באדר, צלם של סוכנות הידיעות ,AFP אמר בעצמו ש"לפעמים אפשר למצוא מסביב להתרחשות משהו מעניי הרבה יותר מהסיפור המרכזי שאתה מצלם". ואולי זה מה שגם אנחנו חיפשנו. הא]צר]ת היא לקיחת אחריות על המבטן כך למדנ]. יש שיטענו שר]ב העבודות בחרו להסיט את המבט מהנעשה בשטחים הכב]שימן ממושבת העונשין. מאידך אפשר לראות בכך בחירה להפנות את הזרקור למקום קצת אחר, בת]ך מדיום הצילום התיע]די שהוא כה מ]נר ]זמין, נזה שאנו צופים בו נון0-טופ דרך הטלוויזיהן העותונ]ת, האינטרנט, הסרטים. ]אולי זו פשוט דרך להתמודד עם נושא תערוכה שנבחר על ידי מישהו אחר. פ]קו דיבר על מושג ההטר]טופיה ועל הציורך בקיומם של "מרחבים אחרים'י. קירות הגלריה הם מרחב כזה. בית הספר לאמנ]ת גם כן. בהתבוננות בעבודות שמ]צג]ת כא]ן רובן מציגות מרחב מוחשי ]ממשי לגמרי, נסו לחשוב האם בתלייתם, ממש כאן, אנחנו מצליחים להפקיע אותם מהקשרם התיע]די ולהפוך אותם למשהו אחר? והאם המשהו האחר ה]א יצירת אמנותם כן או לא, אנחנו לקהנ] אחרית על המבט שלנו. עכשיו תורכם. // ליאת קול

פתיחה: 17/04/2006

נעילה: 27/05/2006

מקום התערוכה: מנשר





תגובות
מה זה השמאלניות הזאת מגנום  12/05/06 12:40:40
כולה חיילים מסכנים שמסתכנים כדי שאנחנו נגלוש לנו באינטרנט בכיף ובלי דאגה
הוספת תגובה

מאגר האתר: 11,240 אמנים. 6,837 תערוכות. 911 מקומות תצוגה. 278 מאמרים. 53,328 תצלומים.